מה זו שיטת הבכי המבוקר (CIO)?
זו שאלה שחוזרת כמעט בכל שיחת היכרות, ומגיעה לה תשובה ישרה ולא שיפוטית.
בכי מבוקר, ובאנגלית Cry It Out ובקיצור CIO, הוא שם כולל למשפחת שיטות שבהן מלמדים תינוק/ת להירדם לבד באמצעות השארה לבכות לפרקי זמן מוגדרים.
איך זה עובד
בגרסאות השונות ההורים משכיבים את התינוק/ת ער/ה ויוצאים מהחדר. יש גרסאות שבהן נכנסים בחזרה במרווחים קבועים ומתארכים, חמש דקות, עשר, חמש עשרה, ויש גרסאות שבהן לא נכנסים כלל. השיטה הידועה ביותר במשפחה הזאת היא שיטת פרבר.
מה טוענים בעד
התומכים מצביעים על כך שהשיטה לרוב מהירה, ושמחקרים לא מצאו נזק ארוך טווח מדיד. עבור חלק מהמשפחות היא עובדת תוך ימים ספורים.
למה אני לא עובדת ככה
זו החלטה של גישה, ולא טענה שהשיטה מסוכנת.
אני מאמינה שבחודשים הראשונים תינוק/ת לומד/ת בעיקר דבר אחד: האם העולם מגיב. הבכי הוא כלי התקשורת היחיד שיש, והמענה לבכי הוא מה שבונה את הביטחון ואת יכולת הוויסות. שיטה שמלמדת להפסיק לקרוא לא מלמדת להירגע.
בנוסף, קושי בשינה הוא כמעט תמיד סימפטום ולא הבעיה עצמה. מאחוריו יכולים לעמוד חלון ערות שלא מתאים לגיל, שגרת יום שלא עובדת, קפיצה התפתחותית, או צורך שלא נענה. שיטה שמטפלת בבכי במקום במה שגורם לו עלולה לפתור את הסימפטום ולהשאיר את הסיבה.
ומה כן
בגישה הרכה מגיעים לאותה מטרה, שינה טובה יותר לכולם, בדרך אחרת:
- מתאימים את חלונות הערות ואת שגרת היום לגיל
- בונים רצף ערב קבוע שמוריד הילוך בהדרגה
- מחזקים ויסות וביטחון, ומלווים צעד אחר צעד
- מפחיתים את העזרה בהדרגה, בנוכחות ולא בהיעדרות
זה לוקח לרוב יותר זמן. בתמורה, אף אחד לא נשאר לבכות לבד, וגם לא ההורים.
אין כאן שיפוט של מי שבחרה אחרת. הורות היא סדרה של החלטות בתנאים לא פשוטים, וכל משפחה מכירה את עצמה הכי טוב.
המידע כאן הוא כללי ואינו תחליף לייעוץ רפואי. אני אינני אחות ואינני רופאה, ובכל תסמין או שאלה רפואית חשוב לפנות לרופא/ת הילדים או לטיפת חלב.
רוצה לדבר על זה?
אם משהו כאן מהדהד אצלכם, אשמח לשמוע מה קורה ולחשוב יחד על הצעד הבא. אפשר גם רק לשאול שאלה, בלי התחייבות.